בפני בית הדין עומדת תביעת השבת כספים שהגיש שוכר צימר (התובע, מ') כנגד בעל הצימר (הנתבע), לאחר שביקש לבטל את עסקת השכירות ולקבל את כספו בחזרה. התובע שילם את מלוא דמי השכירות מראש, וטוען כעת לביטול רטרואקטיבי של העסקה, הן בשל הזמן הרב שעבר והן בשל פחדם של ילדיו מהמצב הביטחוני והמלחמה השוררת בדרום הארץ.

א. דרכי קניין בשכירות קרקע לעומת מכר

יסוד הדין ההלכתי בקניין שכירות מוסדר במסכת בבא קמא (דף עט. ע"א): כשם שהקרקע נקנית בכסף, בשטר ובחזקה – כך שכירות נקנית בכסף, בשטר ובחזקה. וכך נפסק להלכה בשולחן ערוך (חושן משפט סימן שט"ו סעיף א'): "שכירות קרקע נשכר בדרכים שהוא נקנה בהם".

בדין דרך קניית קרקע במכר, פסק השולחן ערוך (שם סימן ק"צ סעיף ז') כי במקום שבו נהגו לכתוב שטר בנוסף לתשלום המעות, הרי שאם רק נתן מעות וטרם נכתב השטר – לא קנה הלוקח את הקרקע ויכולים לחזור בהם. לכאורה, ניתן היה לטעון בנדון דידן שמאחר שהצדדים לא חתמו על שטר שכירות מסודר, רשאי התובע לחזור בו.

אולם, הבחנה מהותית קיימת בין מכר לשכירות. הבאור לכך מובא בדברי בית יוסף (סימן קצ"ה ד"ה 'כשם שקרקע נקנה'), שכתב שאפילו במקום שבו נהגו לכתוב שטר במכר, בשכירות קרקע קונה בכסף לבדו. דהיינו, שדווקא במכר קבוע אין דעתו של הלוקח סומכת עד שייכתב השטר, אולם בשכירות לזמן קצוב דעתו של השוכר סומכת על מעשה קניין הכסף לבדו.

כדעה זו פסק הרמ"א להלכה (שם סעיף ט'): "שקנין השכירות סגי ליה בכסף לחוד". הסמ"ע (שם ס"ק כ') הוסיף לבאר את טעם ההלכה: "דשכירות לאו מדרך העולם לכתוב עליו שטר, דסמכה דעת השוכר בלא שטר כיון דלימים קצובים שכרוהו".

העולה מן האמור: מאחר שהתובע שילם לנתבע את מלוא דמי השכירות מראש, הרי שבכך הושלם קניין השכירות לחלוטין. התובע אינו רשאי לחזור בו מן העסקה באופן חד-צדדי, ואינו זכאי להשבת כספו.

ב. תנאים בשכירות וגבולות מימוש הזכות

משקבענו כי העסקה שרירה וקיימת, יש לבחון את תנאי מימוש השהות בצימר. השולחן ערוך פוסק (חושן משפט סימן שט"ו סעיף ב'): "כשם שמתנה אדם כל תנאי שירצה במקח, כך מתנה בשכירות".

מן העדויות ודברי הצדדים בדיון עולה כי הותנה מראש שהשוכר יהא רשאי לממש את ימי השהות שלו בצימר "מתי שירצה", למעט תקופת הקיץ ותקופת החגים העמוסות. תנאי זה שריר וקיים, והסכמתו של הנתבע מחייבת אותו.

מאידך גיסא, טענת הנתבע כי עבר זמן רב מדי מאז ביצוע העסקה ולכן זכותו של התובע פקעה – נדחית. כל עוד לא הגבילו הצדדים מראש ובמפורש את זמן מימוש השהות, אין הנתבע יכול להגבילו רטרואקטיבית כעת, אלא על פי דרך בני האדם המקובלת והסבירה. זכותו של התובע לממש את ימי שהותו בצימר שרירה וקיימת בהתאם לתנאים המקוריים שסוכמו. x. xxxx xxx xxxxx xxxxx xxx xxxx xxxxxxxx xxxxx התובע טוען עוד כי יש לבטל את העסקה עקב המלחמה השוררת בדרום הארץ ופחדם של ילדיו. דין זה מוסדר בדיני אונס ומכת מדינה בשכירות (חושן משפט סימן שכ"א).

אולם, אין לקבל טענה זו כעילה להשבת כספים, מכמה סיבות מהותיות:

בראש ובראשונה, כפי שקיבלנו והכרענו מפי מורנו ורבנו אב בית הדין, הגאון הגדול הגר"ר אהרון שלי"ט"א, העיר נתיבות (ת"ו) אינה מוגדרת כמקום סכנה המונע שהיית בני אדם כתוצאה מן המלחמה. קביעה זו שונה מהותית מיישובי עוטף עזה או יישובי גבול הצפון שפונו מתושביהם בצו ממשלתי וצבאי, שבהם אכן מתקיים גדר של "מכת מדינה" המאפשר ביטול מוחלחל ודרישת השבת כספים.

xxxxx, xxxxx xx xxxxxx xxxxxx xxxxx xxxxx, xx xx xxxxx xxxxxxx xxxxxxx xxxxxxx, xxxx xxxx xxxxxx-xxxxxx xxxxxxx xxxxx xxxxx xxxxx xxxxxx xxxxx. xxx xxxx xxxx xxxx xxxx xxxx xxxxxx xxxxxxx xxxx xxxxxxxxxx xxxxxx xx xxxxx xxxxxx xxxxx xxxx xxxxxx.